קהילה
זיטל
יוצר הקהילה
משה אליוביץ - אליאב
שלח מסר ליוצר הדף
משה אליוביץ אליאב
הרב ישראל קלמן אליוביץ
הרב אברהם לייב אליוביץ
יאורה אליוביץ
מינה אליוביץ
אברהם אליאב
קיילה שירה אליוביץ אליאב
שבתאי אליאב ז"ל
דבורה אליאב
חיים זאב אליוביץ
מרדכי אליהו וראשה
הרב יוסף יאשה גוטלבסקי
הרב יהודה פטיש מאלט
הרב דוד גורודנסקי
אודות הקהילה
חיי קהילת ז'טל עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה
ז'עטל בשמה האידישאי, דיאטלובו בשמה הרוסי, וזדזיענציול בשמה הפולני, נוסדה בשנת 1498. ז'טל מצוייה בין סלונים ונובגרודק בביילורוסיה, מוקפת ביערות, כ- 170 ק"מ מערבית למינסק וכ-150 ק"מ דרומית מוילנה. שני נהרות זורמים בז'טל: נהר הז'טלקה ונהר הפומרייקה שנשפכים לנהר הניימן, שעובר 13 ק"מ צפונית לעיירה. מזג האוויר בז'טל אופייני לאזור: בחורף הטמפרטורה יורדת ל- 30 מעלות מתחת לאפס ובקיץ עולה ל- 30 מעלות מעל לאפס.
היהודי הראשון שהגיע לעיירה תועד בשם ניסן בשנת 1580. מאז ועד לשנת 1942 גרו יהודים בעיירה לצד האוכלוסייה הנוצרית הקתולית וחיו חיים שלווים, לרוב טובים, כאשר החיים היהודיים מונצחים בשלושה בתי-כנסת והחיים הנוצריים בכנסייה קתולית אחת המגולמת בכנסייה פרבוסלבית.
בית הכנסת בז'טל
בשנות ההיסטוריה הארוכות עברה ז'טל שליטים שונים, ובמאה ה-19 מידיה של ליטא לידי רוסיה הצארית. שנות מלחמת העולם הראשונה הלמו קשות ביהודי ז'טל: גיוס כללי ונרחב לצבא הרוסי ופגיעה במשפחות רבות על ידי הקוזקים הנסוגים הן ברכוש והן בנפש, וכן רעב ומחסור מתמשכים. עם הגעת הגרמנים שוב החל גיוס בכפייה לעבודות שונות. כשהגרמנים נסוגו, נקלעה ז'טל לתוהו ובוהו פוליטי, כאשר קבוצות של בולשביקים ולגיונרים פולנים פוקדים אותה מעת לעת.
בתקופה שבין שתי מלחמות עולם, תחת שלטון פולין, זכתה ז'טל להתקדמות רבה. אמנם השלטונות הפולניים לא נטו חסד ליהודים (שמנו אז קרוב ל- 3000 נפש), אולם חופש ההתאגדות שניתן, נוצל לפעילות ציבורית עניפה: הוקמו שני בתי ספר מודרניים, אחד "תרבות" ובו לימדו בעברית והשני אידישאי, ביוזמת החוגים היידישיסטיים והאנטי ציוניים. הייתה גם התאגדות פוליטית בהתאם למגוון המפלגות שהיו בציבור היהודי ברחבי אירופה.
בי"ס "תרבות" – 1934
אף בעלי מקצוע ניצלו חופש זה והתאגדו: סוחרים, בעלי מלאכה ו"הפועל". הוקמו מוסדות גמל: '"לינת הצדק", "עזרת חולים", "בנק עממי", וועדה לטיפול ביתומים" ועוד. נוסדו גם חוגים תורניים: חברת "ש"ס ליודעי ספר", חברת "עין יעקב" וחברת "תהילים" לפשוטי העם.
החיים היהודיים התוססים סחפו את כל האוכלוסייה בז'טל: היהודים, שהיוו את הרוב, את הפולנים והביילורוסים ואת מעט הצוענים שהיו בתחומה. לא רק הם הושפעו מהחיים בעיירה, אלא יהודים ונוצרים היו מגיעים אל העיירה בימים מיוחדים – ימי שוק, ימי תחרויות וחג – מכל הכפרים שבסביבה וביניהם: רודה, נקרושוק ועוד, כל זאת על מנת ליטול חלק באירועים.
בכיכר השוק, המאוכלסת חנויות, הסתובבו לא רק המבוגרים אלא גם נוער ערני ותוסס שחלקו השתתף בלהקות דרמטיות, בחגיגות, בנשפים ובבזארים, וחלקו הכשיר עצמו לחיי עבודה, לבניית גשר בין הגולה לבין המולדת העתיקה, וחלק מהם גם עולה לארץ ישראל.
צעירי זיטל בשנות ה-30
החיים בעיירה היו מאורגנים ומעניינים ונצפתה התפתחות. זו נפסקה באופן טראגי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.
חזרה לראש עמוד
הסובייטים כובשים את ז'טל בראשון בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. הגרמנים פלשו לפולין והחלו מתקדמים במהירות מדהימה. כעבור שבועות מעטים הם נלחמו כבר בסביבות וולקוביסק. הסכנה לז'טל נעשתה מוחשית ביותר. בשבעה עשר בספטמבר לפנות בוקר נשמע ברדיו כי הצבא הסובייטי עבר את הגבול ומתקרב לז'טל. תחנות המשטרה הפולנית נעזבו, השוטרים ברחו והעיר נשארה ללא שלטון. בשמונה עשר בספטמבר בחמש אחר הצהריים הגיעו הטנקים הסובייטים הראשונים. בכיכר השוק התאסף המון רב, שקיבלם בתשואות. קצרה הייתה תקופת שלטון הסובייטים בז'טל, בסך-הכל מספטמבר 1939 ועד יוני 1941, אולם בתקופה קצרה זו חלו שינויים מכריעים, ז'טל פשטה צורה ולבשה צורה. המבנה הציבורי והכלכלי שהוקם במשך מאות בשנים – בוטל. כל המפלגות והמוסדות ירדו מהבמה. העסקנים הוותיקים משמאל ומימין נטשו את עמדותיהם. במקומם באה משמרת צעירה של קומוניסטים. בהשפעתם התחילה ז'טל לצעוד לקראת סובייטיזציה גמורה. לא קל היה להסתגל למהפכה הכלכלית. הסוחרים קיפחו את פרנסתם ובעלי המלאכה נצטוו להתארגן בקואופרטיבים ו"ארטלים". הסחורה נעלמה מהשוק והביקוש גבר על ההיצע. האיכרים סירבו למכור את פרי עמלם וחזרו ימי החליפין במסחר. כתוצאה מכך איבדה המטבע את ערכה. לא פחות נאנקה ז'טל תחת עול המהפכה החברתית. בית-הספר "תרבות" הפך לבית-ספר ביילורוסי. מוסדות העזרה ההדדית – התחסלו. מנוחת השבת פסקה. דעת הקהל החופשית נחנקה וז'טל התחילה לארגן את חייה לפי התכתיב הסובייטי. ביה"ס הרוסי – 1941 בסוף יוני 1941, עם פלישת הגרמנים לברית–המועצות, נסוגו הסובייטים לפנים רוסיה. צעירים יהודים רבים יצאו בעקבותיהם אך רק מקצתם הצליחו לחצות את קו החזית לברית-המועצות. בימים שבין שלטון לשלטון בזזו תושבים מקומיים את מחסני המזון שנטשו הסובייטים, ופשטו גם על רכוש היהודים. ב-30 ביוני נכבשה ז'טל בידי הגרמנים. חזרה לראש עמוד
על סף הכלייה שני תאריכים חתמו את גורלה של קהילת ז'טל: 30 ביוני 1941 – היום בו כבשו הנאצים את ז'טל. 6 באוגוסט 1942 – היום בו נערך הטבח האחרון והמחריד ביהודי ז'טל. בין שני התאריכים האלה עברה על יהודי ז'טל תקופה של 13 חודשי עינויים שקרבום בשיטתיות לאסונם המזעזע: • ב-14 ביולי 1941 פרסמו הנאצים את פקודת הטלאי הצהוב, לפיה נצטוו יהודי ז'טל להצמיד טלאי צהוב לחזם ולגבם. כוונת הפקודה הייתה להשפיל את רוחם של יהודי ז'טל בדרך לחיסולם הפיסי. • ב-15 ביולי 1941 נלקחו 120 מאנשי ז'טל לעבודה, אולם למעשה נורו לאחר יומיים בחורשה הסמוכה לקסרקטינים בנובוגרודק. כוונת הרצח הזה הייתה לחסל את נכבדי העיר ועל ידי זאת למנוע ארגון התקוממות בעתיד. • ב-28 בנובמבר 1941 התפרקה ז'טל מזהבה, כספה וכל עושרה. בפקודת הגרמנים מסרו יהודי ז'טל את הונם ורכושם שצברו במשך שנים רבות. • ב-15 בדצמבר 1941 נשלחו 400 יהודי ז'טל למחנה עבודה בדבורץ. רבות נאבקו יהודי ז'טל על קיומם בדבורץ, עד אשר הושמדו על ידי הנאצים. • בפברואר 1942 נצטוו יהודי ז'טל לנטוש את ביתם ורכושם ולעבור לשטח סגור הנקרא גטו. צפופים, סגורים ומנותקים, אחוזי רעב, פחד וחולי התקרבו יהודי הגטו לקראת קיצם הטראגי. מחשכת הכליה הזו ניבטות אלינו שתי פעילויות המפזרות במקצת את ענני השואה והן תנחומים לנו באסוננו הגדול. הפעילות הראשונה: התארגנות עשרות בחורים בגטו ז'טל ובראשם עורך-הדין אלתר דבורצקי. קבוצה זו אכסנה נשק ותכננה מרד בגטו. והפעילות השנייה: היודנראט, שכלל את עסקניה המסורים של העיירה, ושעשה ככל יכולתו להקל על הסבל האיום. • ב-30 באפריל 1942 (י"ג באייר התש"ב) כונסו יהודי ז'טל בשטח בית-הקברות הישן ואלף מהם הובלו לחורשת קורפיש ונרצחו. רצח זה נקרא בפי ניצולי ז'טל השחיטה הראשונה. • ב-6 באוגוסט 1942 (כ"ג באב התש"ב) כונסו יהודי ז'טל בשוק ובבנייניו הסמוכים ואלפיים חמש מאות מהם הוצאו להורג בבית הקברות החדש. וזו הייתה השחיטה השנייה. לאחר שתי השחיטות האלו הקיץ הקץ על קהילת ז'טל בת 450 השנה. חזרה לראש עמוד
פעילות היודנראט בראשותו של אלתר דבורצקי עם הגעת השלטון האזרחי לז'טל נבחר יודנראט (מועצת יהודים) ואלתר דבורצקי, שהיה עו"ד במקצועו, היה ליו"ר. אלתר דבורצקי דבורצקי הבין כבר עם הכיבוש הנאצי את מזימתם השטנית של הגרמנים וניצל את מעמדו לצאת לכפרים על מנת ליצור מגע עם יהודים הנמצאים שם, הוא גם נפגש רבות עם יהודים, עסקנים פוליטיים לשעבר וסיפר להם על המצב באיזורים השונים, עוררם והזהירם לא לשקוע בשאננות, כן הידק את קשריו עם העולם הסובב הלא יהודי כגון: קבוצת אזרחים סובייטיים, חיילים לשעבר בצבא האדום. קשרים שמאוחר יותר יהוו לו בסיס לארגון המחתרת להצלת יהודים. כל הגזירות שנזכרו לעיל שהונחתו על ידי הגרמנים, הועברו לקהילה בז'טל דרך היודנראט. הוועד פעל ללא לאות לעזור לבני הקהילה ולזרם הפליטים שהגיע לכל אורך התקופה. חזרה לראש עמוד
הקמת המחתרת בסוף 1941 הוקמה מחתרת בז'טל על ידי קבוצת אנשים, כשהיוזם היה אלתר דבורצקי, וכל זאת תוך כדי פעילותו מול הגרמנים בתפקידו החשוב והרה-הגורל – כיו"ר היודנראט. המחתרת מנתה כ- 60 איש, אשר פעלו בה בעשרים תאים של שלישיות. על יסוד הדיונים, שהיו גם לאחר שהועברו לגטו, נקבעו מטרות המחתרת: להכין התקוממות מזויינת במקרה שהגטו יכותר; להקים קרן כספית לרכישת נשק ולהעבירו לגטו; לעורר רגשות אנטי גרמניים באוכלוסיית האיכרית; להרתיעה משיתוף פעולה עם הגרמנים. כך נתייחדה ז'טל בתופעה מיוחדת במינה: יושב ראש היודנראט, אלתר דבורצקי, שתפקידו היה לצאת ולבוא בפני הגרמנים ולקיים אחת לאחת את גזירותיהם הנוראות, היה גם למפקד המחתרת היהודית, שפעלה נגד הגרמנים ועוזריהם, על מנת להפר את גזירותיהם הנפשעות כלפי היהודים. וכך – ידו האחת ניסתה לרכך את השליטים-הכובשים האכזריים ובידו האחרת ניסה לעודד את היהודים – חבריו – לפעילות מצילה ומבורכת מתוך היותם נכבשים-נרדפים. את כל מרצו וזמנו הקדיש למטרה של הצלת נפשות היהודים, עד יום מותו, בהירצחו בידי בני עוולה. חזרה לראש עמוד
הבריחה מז'טל – חיפוש מסתור הרבה ז'טלאים ברחו מידי הכובש הנאצי – ממר גורלם – כמעט שמונה מאות איש הצליחו להגיע ליער מהעיירה איש-איש וסיפורו. שתי אפשרויות בריחה היו לאנשי ז'טל: האחת, למצוא מסתור אצל הגויים בסביבה והשנייה, לצאת אל היער, יהודים, אשר שמרו על קשרי ידידות ומסחר עם הגויים לפני המלחמה ובמהלכה, חיפשו מסתור אצל הגויים. אין אנו יודעים מי אמר לראשונה את הביטוי "אל היער!", אך היציאה אל היער מהעיירה ארכה לכל אורך תקופת הכיבוש הגרמני. ככל שהמצב החמיר: הרציחות, הגזירות, המעבר לגיטו ושתי השחיטות הגדולות, גברו הניסיונות להגיע אל היער. כשנודע על פעולות ההשמדה של העיירות מסביב, הבינו אנשי ז'טל כי יש צורך למצוא מקומות מחבוא והפנייה הטבעית היתה אל היערות העצומים אשר סבבו את העיירה – יערות ליפצ'אני ונאקרישוק. חזרה לראש עמוד
החיים ביער והפרטיזנים הבסיס להתארגנות ביער נוצר בפרק הזמן שבין השחיטות. היום שבו ברח דבורצקי אל היער 20 באפריל 1942 נחשב כיום שבו הוקמה היחידה הלוחמת הז'טלאית. ביער הסתדרו הניצולים בשני אופנים: חיו עם משפחותיהם, ילדים, נשים וזקנים במחנות מאורגנים, או שהצטרפו ליחידה לוחמת. אין ספק שארגון המחתרת בז'טל הכין והכשיר באופן פסיכולוגי את הניצולים מן השחיטות ומהטרור הגרמני להתנגדות ולפרטיזנקה. אין ספק גם בכך שאלמלא פעילותו הברוכה של דבורצקי, לא היה מספר ניכר כל-כך של יהודי ז'טל מציל את חייו. יהודי ז'טל הקימו מחנה משפחה ביער ליפיצ'אני, כ-16 ק"מ מז'טל, כבר באוגוסט 1942. המחנה הורכב מיהודי ז'טל ואליהם הצטרפו יהודים מכפרי הסביבה. מספר היהודים במחנה נע בין ארבע מאות עד לשש מאות איש. כבר בשלב זה החלו ויכוחים האם יש להגדיל את מספר אנשי המחנה או שמא להתפצל. שגרת החיים במחנה אופיינה על ידי בעיות ביטחון, ניידות ממקום למקום לאור ידיעות או בעקבות פעולות של הגרמנים, דאגה להשגת מצרכי מזון והסתגלות למציאות הקשה של היער: רעש, קור, גשם, שלג, מחבוא, חפירות, שמירת היגיינה, מחלות ועוד. קיומם של המשפחות במחנה היה על שכם גדוד הפרטיזנים הז'טלאי. עזרה חשובה לסיפוק צרכי מחנות המשפחה ניתנה על-ידי הגדוד למרות האיסור החמור מטעם המפקדה והסיכון הרב הכרוך בכך. החברים הלוחמים היו משאירים חלק ממצרכי המזון והלבוש במחנות המשפחה. חלק חשוב בקיום מחנות המשפחה היה בעבודתם של בעלי המלאכה – סנדלרים, חייטים, נגרים, נפחים ועוד אשר עבדו אצל איכרי הסביבה ואצל הפרטיזנים תמורת מזון ובגדים. בדצמבר 1942 החליטו הגרמנים למגר את הפרטיזנים, הם החליטו להשתמש בכל האמצעים המצויים ברשותם וכך ריכזו סביב יערות ליפיצ'אק כוח בן 45,000 חיילים. בסיוע תותחים וטנקים הצליחו הגרמנים לפורר את הפלוגות הפרטיזניות לקבוצות קטנות. הפלוגה היהודית של הרשל קפלינסקי התחלקה לשלושה, על כל מחלקה הוטל תפקיד לארוב ולבלום את המתקפה הגרמנית. לאחר לחימה קשה שבמהלכה נרצח הרשל קפלינסקי על ידי פרטיזנים רוסים, פורק הגדוד הז'טלאי ונתמזג כפלוגה שלישית יהודית בגדוד הרוסי- אורליאנקי, שמפקדה היה האוקראיני פאנצ'נקו. מיזוג זה חידד את הקושי בלחימה בשני אוייבים, מחד בגרמנים ומאידך באנטישמיים בקרב הפרטיזנים. ב-1 ביולי 1944 פסק המצור הגרמני על יערות ליפיצ'אני, וב-7 ביולי שוחררה ז'טל על ידי הצבא האדום. הפרטיזנים שנותרו סופחו ליחידה של הצבא האדום והספיקו להשתתף בקרבות מול הגרמנים בחזית. רובם של הלוחמים והניצולים נסעו עם שחרורם לז'טל לחפש – אולי ימצאו את קרוביהם ואת בתיהם. אך במקום עיירה שוקקת חיים, כפי שהייתה מאות בשנים, מצאו עיי חורבות ובתי קברות. מהר מאד הבינו כי שם כבר לא יהיה ביתם ופנו לחפש להם ארץ אחרת. רבים שהשתייכו עוד מימים שלפני המלחמה לתנועות הנוער הציוניות שמו פעמיהם לארץ-ישראל. אחרים פנו לארצות העולם האחרות כמו: ארה"ב, קנדה, ארגנטינה, אוסטרליה ועוד. חזרה לראש עמוד
הז'טלאים אחרי השחרור -בישראל ובעולם ז'טל היהודית אינה קיימת עוד. לאחר כארבע מאות וחמישים שנות מאבק ויצירה, מצאה ז'טל היהודית את מנוחתה בשני בתי הקברות שבה. מעל ארבע מאות יהודים נותרו בחיים מתוך שמונה מאות שברחו מהשחיטות שבוצעו על ידי הגרמנים הרוצחים בז'טל. 166 יהודי ז'טל נפלו בקרבות ביערות ובשורות הצבא האדום, שאליו גויסו עם צאתם מהיערות. והיכן נמצאים בני ז'טל בעולם היום? המושבה הגדולה ביותר נמצאת בישראל, שעדויות לישיבת בניה מצויות במצבות על הר הזיתים בירושלים מאז המחצית השנייה של המאה ה 19-רבים מבני ז'טל הגיעו לישראל מאז העלייה הראשונה ועד לאחר השואה. המושבה השנייה בגודלה נמצאת בארצות הברית. משפחות של בני ז'טל שהגיעו לשם עוד בשנות ה 70- של המאה ה-19. אותה מושבה הקימה בתי כנסת ומוסדות עזרה שרב חלקם בתמיכה במוסדותיה של ז'טל, עיירת הולדתם. המושבה השלישית של בני ז'טל נמצאת בארגנטינה, שראשוניה הגיעו אליה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בארגנטינה היה ארגון יוצאי ז'טל הדואג לבני העיירה ולצאצאיהם. בקנדה נקלטו כארבעים משפחות של ז'טלאים, ואחדים בנו את ביתם באנגליה, צרפת, אוסטרליה ודרום אפריקה.
הסובייטים כובשים את ז'טל בראשון בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. הגרמנים פלשו לפולין והחלו מתקדמים במהירות מדהימה. כעבור שבועות מעטים הם נלחמו כבר בסביבות וולקוביסק. הסכנה לז'טל נעשתה מוחשית ביותר. בשבעה עשר בספטמבר לפנות בוקר נשמע ברדיו כי הצבא הסובייטי עבר את הגבול ומתקרב לז'טל. תחנות המשטרה הפולנית נעזבו, השוטרים ברחו והעיר נשארה ללא שלטון. בשמונה עשר בספטמבר בחמש אחר הצהריים הגיעו הטנקים הסובייטים הראשונים. בכיכר השוק התאסף המון רב, שקיבלם בתשואות. קצרה הייתה תקופת שלטון הסובייטים בז'טל, בסך-הכל מספטמבר 1939 ועד יוני 1941, אולם בתקופה קצרה זו חלו שינויים מכריעים, ז'טל פשטה צורה ולבשה צורה. המבנה הציבורי והכלכלי שהוקם במשך מאות בשנים – בוטל. כל המפלגות והמוסדות ירדו מהבמה. העסקנים הוותיקים משמאל ומימין נטשו את עמדותיהם. במקומם באה משמרת צעירה של קומוניסטים. בהשפעתם התחילה ז'טל לצעוד לקראת סובייטיזציה גמורה. לא קל היה להסתגל למהפכה הכלכלית. הסוחרים קיפחו את פרנסתם ובעלי המלאכה נצטוו להתארגן בקואופרטיבים ו"ארטלים". הסחורה נעלמה מהשוק והביקוש גבר על ההיצע. האיכרים סירבו למכור את פרי עמלם וחזרו ימי החליפין במסחר. כתוצאה מכך איבדה המטבע את ערכה. לא פחות נאנקה ז'טל תחת עול המהפכה החברתית. בית-הספר "תרבות" הפך לבית-ספר ביילורוסי. מוסדות העזרה ההדדית – התחסלו. מנוחת השבת פסקה. דעת הקהל החופשית נחנקה וז'טל התחילה לארגן את חייה לפי התכתיב הסובייטי. ביה"ס הרוסי – 1941 בסוף יוני 1941, עם פלישת הגרמנים לברית–המועצות, נסוגו הסובייטים לפנים רוסיה. צעירים יהודים רבים יצאו בעקבותיהם אך רק מקצתם הצליחו לחצות את קו החזית לברית-המועצות. בימים שבין שלטון לשלטון בזזו תושבים מקומיים את מחסני המזון שנטשו הסובייטים, ופשטו גם על רכוש היהודים. ב-30 ביוני נכבשה ז'טל בידי הגרמנים. חזרה לראש עמוד
על סף הכלייה שני תאריכים חתמו את גורלה של קהילת ז'טל: 30 ביוני 1941 – היום בו כבשו הנאצים את ז'טל. 6 באוגוסט 1942 – היום בו נערך הטבח האחרון והמחריד ביהודי ז'טל. בין שני התאריכים האלה עברה על יהודי ז'טל תקופה של 13 חודשי עינויים שקרבום בשיטתיות לאסונם המזעזע: • ב-14 ביולי 1941 פרסמו הנאצים את פקודת הטלאי הצהוב, לפיה נצטוו יהודי ז'טל להצמיד טלאי צהוב לחזם ולגבם. כוונת הפקודה הייתה להשפיל את רוחם של יהודי ז'טל בדרך לחיסולם הפיסי. • ב-15 ביולי 1941 נלקחו 120 מאנשי ז'טל לעבודה, אולם למעשה נורו לאחר יומיים בחורשה הסמוכה לקסרקטינים בנובוגרודק. כוונת הרצח הזה הייתה לחסל את נכבדי העיר ועל ידי זאת למנוע ארגון התקוממות בעתיד. • ב-28 בנובמבר 1941 התפרקה ז'טל מזהבה, כספה וכל עושרה. בפקודת הגרמנים מסרו יהודי ז'טל את הונם ורכושם שצברו במשך שנים רבות. • ב-15 בדצמבר 1941 נשלחו 400 יהודי ז'טל למחנה עבודה בדבורץ. רבות נאבקו יהודי ז'טל על קיומם בדבורץ, עד אשר הושמדו על ידי הנאצים. • בפברואר 1942 נצטוו יהודי ז'טל לנטוש את ביתם ורכושם ולעבור לשטח סגור הנקרא גטו. צפופים, סגורים ומנותקים, אחוזי רעב, פחד וחולי התקרבו יהודי הגטו לקראת קיצם הטראגי. מחשכת הכליה הזו ניבטות אלינו שתי פעילויות המפזרות במקצת את ענני השואה והן תנחומים לנו באסוננו הגדול. הפעילות הראשונה: התארגנות עשרות בחורים בגטו ז'טל ובראשם עורך-הדין אלתר דבורצקי. קבוצה זו אכסנה נשק ותכננה מרד בגטו. והפעילות השנייה: היודנראט, שכלל את עסקניה המסורים של העיירה, ושעשה ככל יכולתו להקל על הסבל האיום. • ב-30 באפריל 1942 (י"ג באייר התש"ב) כונסו יהודי ז'טל בשטח בית-הקברות הישן ואלף מהם הובלו לחורשת קורפיש ונרצחו. רצח זה נקרא בפי ניצולי ז'טל השחיטה הראשונה. • ב-6 באוגוסט 1942 (כ"ג באב התש"ב) כונסו יהודי ז'טל בשוק ובבנייניו הסמוכים ואלפיים חמש מאות מהם הוצאו להורג בבית הקברות החדש. וזו הייתה השחיטה השנייה. לאחר שתי השחיטות האלו הקיץ הקץ על קהילת ז'טל בת 450 השנה. חזרה לראש עמוד
פעילות היודנראט בראשותו של אלתר דבורצקי עם הגעת השלטון האזרחי לז'טל נבחר יודנראט (מועצת יהודים) ואלתר דבורצקי, שהיה עו"ד במקצועו, היה ליו"ר. אלתר דבורצקי דבורצקי הבין כבר עם הכיבוש הנאצי את מזימתם השטנית של הגרמנים וניצל את מעמדו לצאת לכפרים על מנת ליצור מגע עם יהודים הנמצאים שם, הוא גם נפגש רבות עם יהודים, עסקנים פוליטיים לשעבר וסיפר להם על המצב באיזורים השונים, עוררם והזהירם לא לשקוע בשאננות, כן הידק את קשריו עם העולם הסובב הלא יהודי כגון: קבוצת אזרחים סובייטיים, חיילים לשעבר בצבא האדום. קשרים שמאוחר יותר יהוו לו בסיס לארגון המחתרת להצלת יהודים. כל הגזירות שנזכרו לעיל שהונחתו על ידי הגרמנים, הועברו לקהילה בז'טל דרך היודנראט. הוועד פעל ללא לאות לעזור לבני הקהילה ולזרם הפליטים שהגיע לכל אורך התקופה. חזרה לראש עמוד
הקמת המחתרת בסוף 1941 הוקמה מחתרת בז'טל על ידי קבוצת אנשים, כשהיוזם היה אלתר דבורצקי, וכל זאת תוך כדי פעילותו מול הגרמנים בתפקידו החשוב והרה-הגורל – כיו"ר היודנראט. המחתרת מנתה כ- 60 איש, אשר פעלו בה בעשרים תאים של שלישיות. על יסוד הדיונים, שהיו גם לאחר שהועברו לגטו, נקבעו מטרות המחתרת: להכין התקוממות מזויינת במקרה שהגטו יכותר; להקים קרן כספית לרכישת נשק ולהעבירו לגטו; לעורר רגשות אנטי גרמניים באוכלוסיית האיכרית; להרתיעה משיתוף פעולה עם הגרמנים. כך נתייחדה ז'טל בתופעה מיוחדת במינה: יושב ראש היודנראט, אלתר דבורצקי, שתפקידו היה לצאת ולבוא בפני הגרמנים ולקיים אחת לאחת את גזירותיהם הנוראות, היה גם למפקד המחתרת היהודית, שפעלה נגד הגרמנים ועוזריהם, על מנת להפר את גזירותיהם הנפשעות כלפי היהודים. וכך – ידו האחת ניסתה לרכך את השליטים-הכובשים האכזריים ובידו האחרת ניסה לעודד את היהודים – חבריו – לפעילות מצילה ומבורכת מתוך היותם נכבשים-נרדפים. את כל מרצו וזמנו הקדיש למטרה של הצלת נפשות היהודים, עד יום מותו, בהירצחו בידי בני עוולה. חזרה לראש עמוד
הבריחה מז'טל – חיפוש מסתור הרבה ז'טלאים ברחו מידי הכובש הנאצי – ממר גורלם – כמעט שמונה מאות איש הצליחו להגיע ליער מהעיירה איש-איש וסיפורו. שתי אפשרויות בריחה היו לאנשי ז'טל: האחת, למצוא מסתור אצל הגויים בסביבה והשנייה, לצאת אל היער, יהודים, אשר שמרו על קשרי ידידות ומסחר עם הגויים לפני המלחמה ובמהלכה, חיפשו מסתור אצל הגויים. אין אנו יודעים מי אמר לראשונה את הביטוי "אל היער!", אך היציאה אל היער מהעיירה ארכה לכל אורך תקופת הכיבוש הגרמני. ככל שהמצב החמיר: הרציחות, הגזירות, המעבר לגיטו ושתי השחיטות הגדולות, גברו הניסיונות להגיע אל היער. כשנודע על פעולות ההשמדה של העיירות מסביב, הבינו אנשי ז'טל כי יש צורך למצוא מקומות מחבוא והפנייה הטבעית היתה אל היערות העצומים אשר סבבו את העיירה – יערות ליפצ'אני ונאקרישוק. חזרה לראש עמוד
החיים ביער והפרטיזנים הבסיס להתארגנות ביער נוצר בפרק הזמן שבין השחיטות. היום שבו ברח דבורצקי אל היער 20 באפריל 1942 נחשב כיום שבו הוקמה היחידה הלוחמת הז'טלאית. ביער הסתדרו הניצולים בשני אופנים: חיו עם משפחותיהם, ילדים, נשים וזקנים במחנות מאורגנים, או שהצטרפו ליחידה לוחמת. אין ספק שארגון המחתרת בז'טל הכין והכשיר באופן פסיכולוגי את הניצולים מן השחיטות ומהטרור הגרמני להתנגדות ולפרטיזנקה. אין ספק גם בכך שאלמלא פעילותו הברוכה של דבורצקי, לא היה מספר ניכר כל-כך של יהודי ז'טל מציל את חייו. יהודי ז'טל הקימו מחנה משפחה ביער ליפיצ'אני, כ-16 ק"מ מז'טל, כבר באוגוסט 1942. המחנה הורכב מיהודי ז'טל ואליהם הצטרפו יהודים מכפרי הסביבה. מספר היהודים במחנה נע בין ארבע מאות עד לשש מאות איש. כבר בשלב זה החלו ויכוחים האם יש להגדיל את מספר אנשי המחנה או שמא להתפצל. שגרת החיים במחנה אופיינה על ידי בעיות ביטחון, ניידות ממקום למקום לאור ידיעות או בעקבות פעולות של הגרמנים, דאגה להשגת מצרכי מזון והסתגלות למציאות הקשה של היער: רעש, קור, גשם, שלג, מחבוא, חפירות, שמירת היגיינה, מחלות ועוד. קיומם של המשפחות במחנה היה על שכם גדוד הפרטיזנים הז'טלאי. עזרה חשובה לסיפוק צרכי מחנות המשפחה ניתנה על-ידי הגדוד למרות האיסור החמור מטעם המפקדה והסיכון הרב הכרוך בכך. החברים הלוחמים היו משאירים חלק ממצרכי המזון והלבוש במחנות המשפחה. חלק חשוב בקיום מחנות המשפחה היה בעבודתם של בעלי המלאכה – סנדלרים, חייטים, נגרים, נפחים ועוד אשר עבדו אצל איכרי הסביבה ואצל הפרטיזנים תמורת מזון ובגדים. בדצמבר 1942 החליטו הגרמנים למגר את הפרטיזנים, הם החליטו להשתמש בכל האמצעים המצויים ברשותם וכך ריכזו סביב יערות ליפיצ'אק כוח בן 45,000 חיילים. בסיוע תותחים וטנקים הצליחו הגרמנים לפורר את הפלוגות הפרטיזניות לקבוצות קטנות. הפלוגה היהודית של הרשל קפלינסקי התחלקה לשלושה, על כל מחלקה הוטל תפקיד לארוב ולבלום את המתקפה הגרמנית. לאחר לחימה קשה שבמהלכה נרצח הרשל קפלינסקי על ידי פרטיזנים רוסים, פורק הגדוד הז'טלאי ונתמזג כפלוגה שלישית יהודית בגדוד הרוסי- אורליאנקי, שמפקדה היה האוקראיני פאנצ'נקו. מיזוג זה חידד את הקושי בלחימה בשני אוייבים, מחד בגרמנים ומאידך באנטישמיים בקרב הפרטיזנים. ב-1 ביולי 1944 פסק המצור הגרמני על יערות ליפיצ'אני, וב-7 ביולי שוחררה ז'טל על ידי הצבא האדום. הפרטיזנים שנותרו סופחו ליחידה של הצבא האדום והספיקו להשתתף בקרבות מול הגרמנים בחזית. רובם של הלוחמים והניצולים נסעו עם שחרורם לז'טל לחפש – אולי ימצאו את קרוביהם ואת בתיהם. אך במקום עיירה שוקקת חיים, כפי שהייתה מאות בשנים, מצאו עיי חורבות ובתי קברות. מהר מאד הבינו כי שם כבר לא יהיה ביתם ופנו לחפש להם ארץ אחרת. רבים שהשתייכו עוד מימים שלפני המלחמה לתנועות הנוער הציוניות שמו פעמיהם לארץ-ישראל. אחרים פנו לארצות העולם האחרות כמו: ארה"ב, קנדה, ארגנטינה, אוסטרליה ועוד. חזרה לראש עמוד
הז'טלאים אחרי השחרור -בישראל ובעולם ז'טל היהודית אינה קיימת עוד. לאחר כארבע מאות וחמישים שנות מאבק ויצירה, מצאה ז'טל היהודית את מנוחתה בשני בתי הקברות שבה. מעל ארבע מאות יהודים נותרו בחיים מתוך שמונה מאות שברחו מהשחיטות שבוצעו על ידי הגרמנים הרוצחים בז'טל. 166 יהודי ז'טל נפלו בקרבות ביערות ובשורות הצבא האדום, שאליו גויסו עם צאתם מהיערות. והיכן נמצאים בני ז'טל בעולם היום? המושבה הגדולה ביותר נמצאת בישראל, שעדויות לישיבת בניה מצויות במצבות על הר הזיתים בירושלים מאז המחצית השנייה של המאה ה 19-רבים מבני ז'טל הגיעו לישראל מאז העלייה הראשונה ועד לאחר השואה. המושבה השנייה בגודלה נמצאת בארצות הברית. משפחות של בני ז'טל שהגיעו לשם עוד בשנות ה 70- של המאה ה-19. אותה מושבה הקימה בתי כנסת ומוסדות עזרה שרב חלקם בתמיכה במוסדותיה של ז'טל, עיירת הולדתם. המושבה השלישית של בני ז'טל נמצאת בארגנטינה, שראשוניה הגיעו אליה לאחר מלחמת העולם הראשונה. בארגנטינה היה ארגון יוצאי ז'טל הדואג לבני העיירה ולצאצאיהם. בקנדה נקלטו כארבעים משפחות של ז'טלאים, ואחדים בנו את ביתם באנגליה, צרפת, אוסטרליה ודרום אפריקה.
קרא עוד